4 מאי 2011
אובמה, ניבחרו של אוסמה
באם ננטרל את נושא הבחירות לנשיאות הקרבות והרצון האמריקני הבוער המוצדק לנקמה בהוגה והאידאולוג הראשי של 'אסון התאומים' בניו יורק, האם חיסול אוסמה היה מעשה נבון? אפשר שלא.
יותר מאשר היה בחיסול צורך מדיני, צבאי, טקטי או אסטרטגי, היה לחיסול ייתרון אחד גדול לכאורה והוא הניסיון, הציני משהו, לשקם את תדמיתו המתדרדרת ובדין של הנשיא האמריקני אולי הכושל ביותר שצעד אי פעם על מדשאות הבית הלבן.
.
חיסול בן-לאדן לא חיסל דבר, אפילו לא סמל ובוודאי שלא אירגון באשר מזה מספר שנים בן-לאדין אינו רלוונטי יותר ל"אירגון אל קאידה" באשר אירגון זה אינו קיים באופן ריכוזי אלא מפוצל לאירגוני משנה אשר קשרם עם המרכז האידאולוגי ו"הסמל" בן לאדין הינו רופף עד לא קיים כלל. אירגון אל קאידה הפף ל"ראשי הידרה" מפוצלים אשר צצו ככל שהשפעת האירגון המרכזי הלכה ופחתה. חיסולו של אובמה דומה לכריתת זנבו של נחש בעל עשרות ראשים הנותרים פעילים ונחושים אף יותר מבעבר להכיש טרפם.
כל אוהדי נשיא ישראל "בפועל" (אופס, נשיא ארה"ב אובמה) חוגגים את החיסול המהווה לגבי דידם הוכחה (הם יודעים שלא אך קופצים מעורם להוכיח שכן) כי אובמה אינו צ'מברלין רכרוכי שמאלני ליברלי (אפשר איסלמיסט) כפי שרואים בו מתנגדיו (ובצדק) אלא לפחות ג'ורג' וושינגטון או צ'רצ'יל מודרני.
ניראה כי הערצת המשיח, "שמש העמים" סטאלין, זה האל שהיכזיב, זה אשר חשף את קלונו של השמאל הבולשביקי המטורלל, היכניס את הללו לחשכה פסיכוטית וכעת קופצים הללו מעורם להוכיח כי "המלך" אובמה אינו עירום ובכך ימרקו את עוון סטאלין שלהם. ניבצר מבינתם להבין כי המאורעות הם שניתבו את אובמה ולא ההפך. אובמה בחר בברירה אשר תשיג לו את מירב הדיבידנדים האלקטורלים דהיינו, אם היה מתעלם מאפשרות החיסול הרי הדבר היה מתגלה במוקדם מהמאוחר וקלונו היה יוצא ברבים ומיצבו כצ'מברלין נילעג מודרני ומכאן בחר אובמה באפשרות הטובה יותר והיא לחסל את בן לאדין ולצבור קופת בחירות נאה.
לעיתים, מכמיר לב הוא לצפות באנשי תקשורת בנינו אשר כובעם בוער על ראשם בלא שמסוגלים להסוות את התנהלותם שטופת החסך הנפשי, המגוכחת והמטופשת, קבל עם ועדה. אין זאת סוד יותר כי מאז מחצית שנת 2010 יזם ואירגן ממש אותו אובמה הפיכה אנטי דמוקרטית להפלת ממשלת ישראל הלגיטימית והניבחרת בשיתופם הברור של נשיא הפלח הזניח בעם, הוא שימון פרס ונסיכת האופל הישראלי ציפורה שפיצר. אליהם חברו מירב אלו מהתקשורת אשר ב"מדד-רול" לתקשורת הוגנת "עוטרו" בציון "5" ומטה הבזוי ועקב כך הוצא להם כרטיס אדום. הללו מהתקשורת חברו לכנופיית אובמה בבית הלבן ובישראל ויצאו במסע הכפשה, "תיסמונת הקריסה" קראנו לה, אשר מטרתה היתה להכשיר הקרקע להליכה לבחירות חדשות ולהחלפת השלטון בממשל ישראלי אשר יענה על דרישות אובמה, לספק לו מצג של הישג (על חשבון קיומה של מדינת ישראל-אך למי איכפת מזוטות) וישא אותו עקב כך בביטחה לקדנציה השניה בבית הלבן. המסע החל בהזדמנות המצמררת של "שרפות הכרמל" ונימשך כארבעה חודשים תמימים, עד לפני כחודשיים בלבד, כאשר רמציו רוחשים עדיין מתחת לפני השטח. הפוטש ניכשל באשר ראש ממשלת ישראל על ממשלתו עמדו על הכיוון וחיסלוהו באיבו.
לישראלים המבקשים לדעת מי ומי היו בקושרים, כל שעליהם לעשות הוא לעיין ב"מדד-רול" לעיתונות הוגנת או לצפות בשידורי החדשות. רובם ככולם מהללו התמוגגים "מהשגי אובמה הפנטסטים" לכאורה עקב פעולת החיסול, קרוב לוודאי כי נימנים אף על כנופיית הקושרים בישראל. לא בכדי קיימת זהות רבה בין עיתונאים שרלטנים, לא הוגנים ואמינים לבין פעילותם האנטי דמוקרטית, אנטי יהודית ופרו פלשתינית.
אפשר כי אובמה היה בר מזל (ותו לא) כי החיסול התאפשר במשמרת שלו (תזוויג המקרים מורה כי אפשר ש"המזל" תוזמן כאן), אך רבים מדי מתעלמים מהעובדה כי לחיסול זה הובילה בעיקר מדיניותו הבילתי מתפשרת של ג'ורג' וו. בוש כנגד הטרור האיסלמיסטי העולמי ובן-לאדן בפרט. צימצום פעילותו ונירדפותו עד חורמה של מרכז אירגון אל קאידה עד למצער שיתוקו הינו עבודתו של בוש, לא אובמה.
משך שנות כהונתו של הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת נערך מסע ציד חובק עולם אשר עלה למשלם המיסים האמריקני עשרות רבות של מליארדי דולרים. מסע הציד, צבאי, כלכלי, פיננסי ומודיעיני אחר פעילי אל-קאידה בעולם הוברר כמוצלח למדי אם כי בהחלט לא סופני עבור האיסלם הרדיקלי אשר שמר על כוחו אם כי באורח מופחת, מפוצל ומוגבל יותר. מסע זה צימצם באורח דרסטי את כושרו של האירגון לפעול באורח ריכוזי, חבלני וכוחני בארצות המערב ואילץ את הפעילים להתחבא בחוריהם כאשר אפילו נגישות לאמצעים תקשורת מקוונים או אלחוטים כלשהם היתה אסורה עליהם מחשש לחייהם ובכך ניפגעה קשות יכולתם להוציא אל הפועל פיגועים מתוחכמים ומורכבים.
"פסטיבל החיסול" או מוטב לכנותו באורח נאות יותר "פסטיבל אובמה" מוכיח כי גם חסידיו הדבקים בו ביותר כולל "המשיחיים" משמאל בארצנו, מודעים לכישלונותיו המהדהדים של האיש בכל אשר פנה וניתלים אף באילן החיסול על מנת לשמר ולהצדיק את בחירתם הקלוקלת בנשיא אשר ניבחר כניראה מטעמים שאינם לענין בידי אנשים אשר לוז הענין אינו מענינם.
למסע הציד כנגד אל-קאידה היו שתי השלכות מרכזיות. אירגון אל-קאידה חדל מלתפקד כאירגון ריכוזי ועקב ריסוקו במלחמות האויר, הקרקע והמודיעין האמריקניות, התפצל לאירגונים קטנים יותר בארצות מארחות. אביב העמים האיסלמי בארצות ערב הינו תוצאה עקיפה של ריסוק הריכוזיות של אל-קעידה ופיצולו. אירגוני-בנות אלו אמנם חולקים את האידאולוגיה האיסלמיסטית-האנרכיסטית כנגד המערב עם מרכז האירגון בעבר אך אינם מקבלים ממנו הוראות פעולה שוטפות למעט כיוון כללי אידאולוגי. האמריקנים הצליחו לחסום את מירב אפשרויות התקשורת והמימון בין המרכז ל"סניפים" ובכך גרמו להצטמקות ההשפעה של בן-לאדין ונוהיו סביבו.
ההשלכה השניה והחשובה יותר לריסוק הריכוזיות של אל-קעידה הוא ההכרה שבשלה בלב מעצבי האסטרטגיה האיסלמיסטית הרדיקלית כי באשר אינם יכולים להתמודד ראש בראש באורח כוחני עם הטכנולוגיה המערבית העודפת עליהם, הרי שיכולים הם בקלות יחסית, בטכנולוגיית שוכני מערות, להכות בבטן הרכה של המערב והיא ניצול חדירותם וקיעקועם "בדרכי נועם" מבפנים, של המשטרים הדמוקרטים אשר הינם עדיין בשלב האוטופי אוניברסלי, מעט הזוי שלהם ועדיין לא הפכו לאשר חייבים הם להפוך דהיינו משטרים של דמוקרטיה מתגוננת.
כבכל נושא בחיינו, הקיצוניות הינה הרסנית. גם הדמוקרטיה שלנו, במדה ותתמיד בדרכה הקיצונית, האוטופית חסרת הגבולות והמעצורים הרי שתשמיד את עצמה. והצד השני, הדיקטטורה, הינה חלום הבלהות של כל שחווה את השלטון הדמוקרטי והטוב שהינו משפיע על אזרחיו. אנו עדיין נימצאים בשלב תנועת המטולטלת לכיוון האוטופי ההרסני ועדיין לא השכלנו להביא את השלטון הדמוקרטי לשפיות מתגוננת. כבר נאמר כי "על מנת לשמור על קיום הדמוקרטיה, יש לנקוט לעיתים באמצעים שאינם דמוקרטים" דהיינו, 'דמוקרטיה מתגוננת'. הראשון שהבין זאת אם כי באופן בוסרי, ראשוני ואף רצוף שגיאות, היה נשיא ארה"ב הקודם ג'ורג' וו. בוש ו"הפטריוט אקט" שלו החייב בעידכונים ותיקונים אך נכון לזמנו ואף לעתיד.
אסטרטגי הג'יהאד העולמי כבר איבחנו מזה זמן את האמור לעיל והינם עושים קופה נאה על איוולתם של מנהיגי המערב, חוסר ניסיונם וחולשתם. לכן אנו צופים כעת ב"אביב העמים הדמוקרטי" הערבי אשר הינו ברובו מנותב ומונהג מאחורי הקלעים על ידי האחים המוסלמים ואל קעידה המשתמשים בהמון הערבי "הדמוקרטי" כאידיוטים מועילים לשם מילוי מאוויהם לשלטון תאוקרטי-דיקטטורי (נוסך איראני) בארצותיהם וכנגד המערב. לכן אנו חווים כעת, מאותה הסיבה- ניצול אזלת היד של הדמוקרטיות - את הסרבנות הפלשתינית לכניסה למשא ומתן. לכן חיסולו של בן לאדן יותר מאשר הביא מזור, יביא להחרפת מלחמתו של האיסלם הרדיקלי במערב באשר כעת ניתנה הלגיטימציה לאסטרטגיה איסלמיסטית דו-ראשית, לחדירה שקטה איסלמית לארצות המערב המלווה בד-בבד (בעתיד הקרוב ביותר) בפיגועי רצח אלימים הן בארצות המערב והן באינטרסים מערבים.
ומכאן, חיסול בן לאדן יותר מאשר הועיל, הזיק לאינטרסים של המערב. שיתוקו מפעילות מעשית למצער של בן-לאדן, כפי שהווה עד כה, תוך שמשמרים אותו בחיים כעכבר ניצוד בחורו, עובדה המונעת מאחרים, פעילים יותר, אולי מוכשרים יותר , בילתי ידועים למערב כדבעי, וחופשים יותר בתנועותיהם ויכולותיהם התקשורתיות לתפוס את מקומו לשם ריכוז מסע רצח יעיל יותר כנגד המערב.
אשרי המאמין בפתפוטי הביצים על כי דווקא כעת, ממש ממש כעת, ניפתח הצוהר המודיעיני לחיסולו של רב המחבלים. סביר יותר להניח כי ממש כעת היה הזמן הנכון להשכיח את הכישלון-אובמה, ליצבו חזרה כמושיע בתודעה האמריקנית לקראת בחירות הקדנציה השניה (האמריקנים כבר חדלו ברובם להאמין לטלפרומפטר האנושי אובמה). כבר נאמר כי "אם הדברים ניראים טובים מדי, קרוב לוודאי כי אינם כאלו". תזוויג המקרים של החיסול דווקא לעת הזו אינו מיקרי, הינו מכוון, באורח ציני. קרוב לוודאי כי אנו חוזים בתסמונת "אובמה ניבחרו של אוסמה".
אנו יכולים להבין ולהזדהות עם שמחתם של האמריקנים אשר תיסכולם (גם תיסכולנו) עקב חוסר היכולת לשים יד על אוסמה בן-לאדן הרקיע שחקים ובהחלט משתתפים בשמחתם ובתחושת משפחות הניספים במגדלים הקורסים ובמטוסים המתפוצצים, כי נעשה צדק מה בענין רצח יקיריהם. אך אל לנו להתרשם מאותם המעלים כעת את אובמה עצמו באורח נילעג וחסר מידתיות על ראש שמחתם, אלו אותם אנשים אשר בחרו בנשיא מהכושלים ביותר בהסטוריה האמריקנית לתפקידו וחלקם עיוור מרצון, לעיתים בטיפשות לנעשה סביבם ועדיין נוהה אחריו.
אוסמה בן-לאדן גרם בחייו לנזקים קשים לאמריקנים, ולמערב, ניראה כי במדה וחיסולו (המתוזמן לעת הזו כדבעי), יעזור לכישלון-המהדהד-אובמה להבחר שוב לקדנציה אומללה שניה, הרי שאוסמה יהיה עדיין מחייך במשכנו העכשווי הנוח והמפנק למעלה (או למטה, בין הדגים – הכל בעיני המתבונן).
קישור: מדד-רול מאי 2011
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
